רשלנות רפואית בהריון ולידה
עורך דין יוסף גיברי

חשיבות הרשומה הרפואית בתביעות רשלנות רפואית

הבסיס לכל תביעת רשלנות רפואית הוא הזמנת התיק הרפואי, לימודו ויעוץ עם מומחה רפואי בתחום. הרשומה הרפואית תיתן לנו מושג ראשוני מה היו ההתרחשויות בגינן עולה בליבנו החשד לקיומה של רשלנות רפואית. הרשומה הרפואית מהווה תיעוד חשוב שהרי אין לצפות מן הרופאים המטפלים בחולים כל כך רבים לזכור ולכן התיעוד חשוב.

איכות התיעוד חשובה אף היא. המטרה הראשונה של הרשומה הרפואית היא כמובן להעניק לחולה טיפול רפואי איכותי. החולה מטופל לעיתים צוות רפואי וסיעודי מגוון והתקשורת בינהם נעשית בין השאר באמצעות הרישום, לכן תיעוד טוב יאפשר טיפול טוב יותר בחולה ויקטין את הסיכון להחלטות שגויות.

כשהמקרה אינו דרמטי, הרופא ודאי לא יזכור את הארועים בחלוף הזמן,  ולכן ככל שהרישום יהיה מפורט יותר ניתן יהיה גם בדיעבד להתחקות טוב יותר אחר הארועים. תיעוד איכותי ומפורט ישרת את שני הצדדים- החולה והרופא. הרופא יקפיא את זכרונו בעת עריכת הרישום ויוכל לשחזר ממנו את הארועים בשלמותם, והחולה מצידו יוכל לעיין ברישומיו בשקיפות מלאה, ללכת להיוועץ עם רופאים נוספים במקרה הצורך, ולבחון גם אם היתה רשלנות כלשהי בעניינו, תוך יעוץ במומחים בתחום הרלבנטי. תיעוד מפורט יצמצם את פערי המידע שישנם בין הרופא לבין החולה.

מובן שרישום טוב יאפשר גם הפקת לקחים והסקת מסקנות מתוך טעויות שאירעו, הרישום גם יהווה ראיה חשובה בהתדיינות עתידית.

למעשה הרשומה הרפואית היא של החולה, ובית החולים/ המוסד הרפואי רק שומר עליה. זכותו של החולה לקבל העתק ממנה. ס' 18 לחוק זכויות החולה קובע כי "מטופל זכאי לקבל מהמטפל או מהמוסד הרפואי מידע רפואי מהרשומה הרפואית, לרבות העתקה, המתייחסת אליו".

לפי תקנות בריאות העם (שמירת רשומות) יש לשמור תיק רפואי של חולה בבית חולים במשך 20 שנה לאחר הטיפול או האשפוז האחרון, תיק במרפאת חוץ יש לשמור 7 שנים לאחר הטיפול האחרון, וסיכום מחלה יש לשמור 100 שנה.

כאשר הרישום הרפואי לקוי, או שאבד התיק הרפואי כולו או מסמכים מתוכו, פתוחה בפני התובע הדרך לטעון לנזק ראייתי. אם הנזק הראייתי מפריע לתובע בהוכחת תביעתו יעבור נטל השכנוע את הרופא להוכיח את העובדות שיכלו להתברר מתוך הרישום האבוד/ הלקוי. לעיתים רישום לקוי/ היעדר רישום מכריע את גורלה של תביעת הרשלנות הרפואית לכאן או לכאן. לדוגמא רופא שערך רישום מאוד פורט שמסביר את כל השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטות של אזי גם אם בדיעבד יתברר שטעה הרי שהרישום המפורט עשוי לסייע לו בהדיפת התביעה, שכן לא כל טעות היא רשלנות. לעומת זאת כאשר הרישום לקוי וחסרות עובדות רלבנטיות כדי לקבוע אם אירעה רשלנות רפואית אם לאו אזי החסר הזה יפעל לחובת הרופא והתביעה כנגדו עשויה להתקבל. זו משמעות דוקטרינת הנזק הראייתי.

הרשומה הרפואית נשמרת כאמור במוסד הרפואי. בכל מוסד רפואי ישנו ארכיון בו נשמרים התיקים. גם כשחולף פרק הזמן הקבוע בתקנות מוסדות רבים ממשיכים לשמור את הרשומה הרבה והנסיון מלמד שאפילו תיעוד משנות ה- 60 וה- 70 עדיין ניתן להשיג בחלק לא מבוטל מבתי החולים. בתי החולים ממזערים את הרשומה הרפואית ושומרים אותה על גבי מיקרופילם, מעין קלטת ובה תיקים רפואיים רבים ממוספרים. דרך זאת ודומות לה מאפשרות שמירת רשומות רפואיות רבות ממוזערות שבמקרה הצורך ניתן לשחזרן.

לעיתים לאחר שקורה מקרה חריג בבית החולים נערכת חקירה פנימית של בית החולים או חקירה חיצונית של משרד הבריאות. ועדות מוקמות , שומעות עדים, ומפיקות דוח ובו ממצאים ומסקנות. בדרך כלל הדבר נעשה בעקבות תלונה של החולה או נציגו אך לעיתים הועדות הללו מוקמות מתוך יוזמה עצמאית של בית החולים או משרד הבריאות (שמקבל דיווח על ארועים חריגים). דוחות של ועדות אלו מוסדרים בסעיפים 21- 22 לחוק זכויות החולה וקובעות אילו דוחות חסויים מפני החולה ומשפחתו ואילו לא.

אם מדובר בועדה שמונתה כדי לבדוק ארוע חריג ספציפי הנוגע לטיפול הרפואי אז מדובר ב"ועדת בדיקה" שהדוח שלה אינו חסוי (רק הפרוטוקולים חסויים). ואולם אם מדובר בועדה שמונתה לשם הערכת הפעילות הרפואית ושיפור איכות הטיפול הרפואי אזי הדוח הוא חסוי, גם אם כרונולוגית הוא הוקם בעקבות ארוע ספציפי.

לסיכום, איסוף הרשומה הרפואית, לימודה ביסודיות, להתייעצויות מתאימות הן הבסיס לתביעות רשלנות רפואית. לעיתים לא די להיוועץ במומחה אחד וכדאי להיוועץ במומחה נוסף על מנת להיות בטוח אם אמנם התביעה מבוססת.

Be Sociable, Share!

כתיבת תגובה