רשלנות רפואית בהריון ולידה
עורך דין יוסף גיברי

התיישנות תביעת רשלנות רפואית בלידה

מושג מקובל בעולם המשפט הוא זה העוסק בהתיישנות. על פי רוב, האפשרות לתבוע גורם כלשהו בכדי לקבל את הסעד המתאים מבית המשפט קצוב בזמן של 7 שנים. עם חלוף תקופה זו, קשה ולעיתים גם בלתי אפשרי למצות את הדין עם חשודים או נאשמים.

למרות האמור לעיל, ישנם מקרים שהם יוצאים מכלל זה. רשלנות רפואית בלידה היא אחת הדוגמאות שבהן הכיר המחוקק במתן תקופת התיישנות ארוכה במיוחד. לפני שנראה מדוע שונה היבט זה של רשלנות רפואית מאפשר חריגה גדולה כל כך מכללי ההתיישנות הרגילים, כדאי להבין מדוע יש צורך בתקופת התיישנות מלכתחילה.

מדוע התיישנות

בכל תחומי המשפט ובכל סוגי העוולות מקובל לתחום בזמן את האפשרות להגיש תביעה כנגד אדם החשוד בפשע או זה אשר נהג ברשלנות. לכאורה, הדבר פוגע בעקרון הצדק, משום שבכך עשוי להימנע מיצוי הדין עם אדם שלא נהג כשורה.

כדי להבין מדוע בכל זאת נהוג לקבוע תקופה של התיישנות, צריך לקחת בחשבון את החשיבות המהותית שלה בעולם המעשה (בניגוד לעולם התיאוריה המופשט). ההתיישנות קשורה קשר הדוק לתובע, לנאשם ולרשות השופטת.

  • מבחינת התובע או הנפגע, ניתן לראות את העובדה שלא בחר לתבוע במשך הזמן שהוקצב לכך, כסוג של וויתור על זכות התביעה שלו.
  • מבחינת הנתבע, הרי שיכולת ההתגוננות שלו להוכחת חפותו נפגעת עם חלוף הזמן.
  • מבחינת המדינה או הרשות השופטת, הארכה של משך הזמן שבו ניתן לתבוע תוביל למצב של עומס בלתי נסבל על מערכת המשפט. גם מבחינת האינטרס הציבורי, חשוב יותר מצוי הדין בפרשיות אקטואליות.

למרות האמור לעיל, ישנה הכרה גורפת בכך שישנם מקרים שבהם ראוי לאפשר לתובע פרק זמן ארוך במיוחד להגשת תביעתו, בטרם יכול הנאשם להתגונן בטענת התיישנות. במקרים של רשלנות בלידה כמו גם רשלנות רפואית בהריון, מקובלת תקופת התיישנות ארוכה במיוחד.

תקופת התיישנות ורשלנות

כאשר אנו עוסקים במקרי רשלנות רפואית בלידה, משך הזמן החל במועד ביצוע הפעולה הרשלנית (או אי ביצוע פעולה, כאשר היא נחוצה) ועד לפקיעת האפשרות לתבוע יכול להגיע לתקופה של עשרים וחמש שנה. בכדי להבין מדוע במקרה כזה דרושה תקופת התיישנות ארוכה כל כך ומדוע נקבע דווקא משך זמן כזה, צריך לזכור מיהם מנפגעים מביצוע פעולה של רשלנות בלידה.

התנהגות רשלנית של רופא, צוות רפואי, או מרכז רפואי במקרים של היריון ולידה, פוגעת במשפחת היילוד ובאם במיוחד. יחד עם זאת, הנפגע העיקרי הוא היילוד עצמו. מכיוון שכך, הרי שמדובר בפגיעה (פעמים רבות חמורה, ולעיתים אנושה) בקטין. זכותו של הקטין לתבוע נספרת החל מהגיעו לבגרות דהיינו מגיל 18 שנה. כאשר מוסיפים לכך את ההתיישנות הרגילה והמוכרת של 7 שנים, מקבלים התיישנות כוללת של 25 שנה.

יותר תביעות, יותר פיצויים

לצד העובדה שהנפגע כתוצאה מהרשלנות הינו קטין חסר ישע, ישנו אינטרס ציבורי ראשון במעלה לקיום מערכת רפואית לומדת. התמודדות עם תביעות של רשלנות רפואית מאפשרות הפקת לקחים ולמידה בלתי פוסקת מטעויות ויותר מכך – מהתרשלויות.

בנוסף, אסור לשכוח את העובדה שמשפחה שנפגעה ממקרי רשלנות רפואית בלידה סובלת מנזק קשה גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה תפקודית. טיפול במצבים רפואיים ובמחלות קשות כגון פגיעות מוחיות, שיתוק, מחלות כרומוזומליות וכיוצא באלה, מחייב הוצאת כספים רבים לעיתים במשך שנים ארוכות. בדיוק משום כך, פיצויים מוגדלים שמקובלים במקרים שבהם נפסק שהייתה פעולה רשלנית, יכולה לסייע (ולו במעט) לפחות עם הפן הכלכלי של הפגיעה.

הנתונים של עליה במספר התביעות בתחום זה כמו גם של עליה בפיצויים הנפסקים למשפחות הנפגעות מלמדים שיותר ויותר אנשים מסרבים לוותר על זכויותיהם.

Be Sociable, Share!